חנות-בגדים
כוהני ישראל ראה גם: כהן גדול לישראל
הכהן הגדול והלוי היהודי. תיאורי המנורה, שולחן לחם הראווה והחצוצרות בהשראת קשת טיטוס. התורה קבעה שמלבושים ספציפיים ילבשו הכהנים בעת השרת. הבגדים הייחודיים הללו שנקבעו לכוהנים ישראלים כשהם מתקרבים למזבחות או נכנסים למקדשים, חתמו את מעמדם כמתווכים מועדפים בין אלוהים לאנושות.[19] בגדים אלה מתוארים בפירוט בשמות כ"ח:1, שמות ל"ט:1 ויקרא ח:1. כל הכוהנים היו משרתים יחפים בבית המקדש. הכומר הבגדים שהיו משותפים לכל הכוהנים היו: תחתוני כהונה (מכנסיים עבריים), מכנסיים: מכנסי פשתן המגיעים מהמותניים ועד הברכיים (שמות כ"ח, ל"ב). טוניקת כוהנים (קטונה בעברית), טוניקה: עשויה מפשתן טהור, המכסה את כל הגוף מהצוואר ועד כפות הרגליים, כשהשרוולים מגיעים עד פרקי הידיים. אלה מהכוהנים היו פשוטים (שמות כ"ח:40), ואילו זה של הכהן הגדול היה רקום (שמות כ"ח:39). אבנט כוהנים (עברית אבנט) (ליט: "חגורה"): אלו שלבשו הכוהנים היו מפשתן כזור לבן, ואילו זה של הכהן הגדול היה מפשתן עדין עם עבודה רקומה בכחול וסגול וארגמן (שמות כ"ח, 39 שמות). 39:29). יוספוס (עתיקות 3.7.2.) מתאר את החגורה ודפוסיה כפי שענד הכהן הגדול בימיו. מצנפת כוהנים (מצנפת עברית): אלה לכהנים נפצעו כך שיצרו מצנפת בצורת חרוט, הנקראת מגבהת. זה של הכהן הגדול היה הרבה יותר גדול מזה של הכוהנים ונפצע כך שיצר טורבן רחב ושטוח. הכהן הגדול הכהן הגדול לבש שמונה בגדי קודש (בגדי קודש). מתוכם, ארבעה היו מאותו סוג שלובשים כל הכהנים, וארבעה היו ייחודיים לו. הבגדים הייחודיים היו: גלימת כוהנים (מעיל): גלימה כחולה ללא שרוולים, שבשוליה התחתונים שוליים פעמוני זהב קטנים לסירוגין בציציות בצורת רימון בכחול, סגול וארגמן – תכלת,[ 20] ארגמן (סגול), טולת שני. אפוד: אפוד או סינר רקום עשיר עם שתי אבני חן אוניקס על הכתפיים, עליהן חרוטים שמות שבטי ישראל. חושן כהן (עברית חושן): עם שנים עשר אבני חן, שעל כל אחת מהן חרוט שם אחד השבטים; כיס שבו כנראה נשא את האורים והתומים. הוא היה מהודק לאיפוד. בחזית הטורבן הייתה צלחת זהב שעליה כתובה המילים: "קדושה ליהוה".
נשים ישראליות
בעוד שבגדיה של אישה תואמים בעיקר את בגדי הגברים: הם לבשו סימלה וכתונת, ברור שהם גם שונים במובנים מסוימים מאלה של גברים[1][3] (ראה דברים כ"ב:5). בגדי נשים היו ככל הנראה ארוכים יותר (השוו נחום ג' 5, ירמיהו יג 22, ירמיהו יג 26, ישעיהו 47:2), היו בעלי שרוולים (שמואל ב' יג: יט), כנראה היו צבעים בהירים יותר ומעוטרים יותר, וייתכן שגם היו להם שרוולים. מחומר עדין יותר.[1][3] נשים לבשו גם את הסדין, תחתית הפשתן העדינה יותר (ראה ישעיהו ג' 23, משלי כ"ב 24).[3] Mițpaḥath יתרה מזאת, מוזכר המשיח, מעין צעיף או צעיף (רות ג:15). זה היה בדרך כלל רק צווארון של אישה. מלבד השימוש של כלה או כלה להיות (בראשית כ"ד, ל"ה), זונות (בראשית ל"ח, י"ד) ואולי אחרים (רות ג, ג), אישה לא הסתלפה אלא בגלל צניעות.